ו

ו' (שמה וָיו, או וי"ו) היא האות השישית באלפבית העברי. לפי מחקרים, בהגייתה המקורית ייצגה ו' עיצור וילוני משופתת (/w/), כלומר צליל קרוב ל-w באנגלית. היום בעברית המדוברת בישראל היא בדרך כלל עיצור שפתי-שיני חוכך קולי (/v/), כמו ה-v באנגלית. בתימן ובחלק מעדות המזרח נשמרת ההגייה המקורית /w/ בעיקר בהקשרים דתיים.

ו' משמשת גם כאם קריאה לתנועות: וֹ (חולם מלא) לצליל /o/ וּ (שורוק) לצליל /u/. לכן היא חלק מקבוצת האותיות האהו"י שמשמשות לסימון תנועות.

שמה וצורתה העתיקה קשורים ל'וו לתלייה'. בקידוד, Unicode מייצג את האות כ־05D5. בקוד ASCII הושווּ להערך E5. במורס ו' מיוצגת בנקודה בודדת ('.'). באלפבית צלילי קוראים לה "וו". באיתות בדגלים היא מיוצגת בצמד דגלים אופייני.

בכתיב מלא, כאשר בניקוד יש חולם חסר או קובוץ, מוסיפים ו' (דוגמה: חוק, מוגש). ו' עיצורית נכפלת באמצע מילה (תקווה, זווית), אך בדרך כלל אינה נכפלת בתחילת או בסוף מילה (ויקיפדיה, ורד). היא כן נכפלת אחרי אות שימוש מסוימת, אבל לא אחרי ו' חיבור או לפני ו' שהיא שורוק או חולם. מצב זה יוצר לעיתים בלבול בכתיב של מילים לועזיות עם /w/.

העיצור /w/ חזר והשתמר בשפה העברית בעשורים האחרונים, ולכן רואים כתבים שמנסים לסמן זאת בהכפלת ו' בתחילת מילה. האקדמיה ללשון דנה בנושא והציעה פתרונות שאותם פסלה.

בשפה המודרנית שיעור השימוש בו' הוא כ־10% מכלל האותיות.

ו' משמשת כתחילית חיבור שפירושה "ו-" (= "ו" שמחברת בין מילים). היא מחברת שמות, משפטים וחלקי משפט. כאשר היא מחברת שני חלקי משפט, לפניה יבוא פסיק; כשהיא מחברת מילים בלבד, לא יבוא פסיק. ניקודה הבסיסי של ו' החיבור הוא שווא, אך היא מנוקדת בשורוק או בחיריק במצבים מסוימים, לפי האות שאחריה. דוגמאות: אמנון וְתמר, עשרים וּשְתיים, חמץ וּמַצה. אחרי ו' החיבור אות מש"ה (בג"ד כפ"ת) מאבדת דגש קל.

ו' לפני פועל יכולה לסמן היפוך בזמן: היא משנה עתיד לעבר או עבר לעתיד. שימוש זה נפוץ במיוחד בעברית המקראית. ניקוד הו' המשתמשת בהיפוך משתנה בהתאם לחוקים של ניקוד הו' החיבור.

כאשר ו' עומדת כסופית לשם או לפועל, היא יכולה לציין שייכות או מושא. דוגמאות: ידוֹ (יד שלו), ידנוּ (יד שלנו), כתבוֹ, כתבוּ.

ו' שימשה גם לפתיחת פסוקיות בשירה. הביטוי "הואיל ו" פותח פסוקית סיבה. בגימטריה ערכה של ו' הוא 6, ולכן יום ו' הוא יום שישי, וכיתה ו' היא הכיתה השישית. בקבלה מסמלת האות ו' את החומר.

ו' (וָו או וי"ו) היא האות השישית בעברית. פעם היא נשמעה כמו w באנגלית. היום רוב האנשים מבחינים בה כמו ה-v.

ו' משמשת גם כדי לכתוב תנועות. וֹ (חולם מלא) אומר /o/. וּ (שורוק) אומר /u/.

ב־Unicode ו' היא 05D5. במורס היא נקודה אחת. באלף־בית הצלילי קוראים לה "וו".

בכתיב מלא מוסיפים ו' כשיש חולם חסר או קובוץ. ו' נכפלת באמצע מילה לפעמים, אבל בדרך כלל לא בתחילה או בסוף.

ו' נפוצה בטקסטים, בערך 10% מהאותיות.

ו' בתחילת מילה עובדת כמו המילה "ו" והופכת את המילה ל"וגם". היא מחברת מילים או משפטים. דוגמאות: אמנון וְתמר, חמץ וּמַצה.

במילים ישנות ו' יכולה לשנות את הזמן של הפועל. זה קורה בעיקר בתנ"ך.

כשהיא באה בסוף מילה, ו' יכולה להראות שייכות. דוגמה: ידוֹ = יד שלו. כתבוּ = הם כתבו.

בגימטריה ערכה של ו' הוא 6. יום ו' הוא יום שישי. בכמה מסורות רוחניות ו' מסמלת חומר.