'''ליטאית''' (Lietuvių kalba) היא שפה בלטית מזרחית מקבוצת השפות הבלטיות שבמשפחת השפות ההודו‑אירופיות. רוב הדוברים הם כ־4 מיליון בני אדם, מהם כ־2.6 מיליון בליטא. מאז 1918 ליטאית היא שפתה הרשמית של ליטא, ומשנת 2004 היא אחת משפות האיחוד האירופי.
הליטאית שמרה על תכונות ארכניות רבות מהשפה הפרוטו‑הודו‑אירופאית. משמעות המילה פרוטו‑שפה היא השפה הקדומה שממנה התפתחו שפות אחרות. יש עדויות שהשפות הבלטיות נבדלו משפחות אחרות כבר במאה ה־10 לפני הספירה, אך הדרך המדויקת שבה נפרדו מהפרוטו־הודו‑אירופית עדיין שנויה במחלוקת.
השפות הבלטיות המזרחיות נפרדו מהמערביות בין המאות ה־5 ל־7 לספירה. הליטאית והלטבית נפרדו זה מזה אחרי המאה ה־9, אחרי תקופה ארוכה שבה היו ניבים של אותו הגרעין. כיבושים והשתלבות תרבויות, במיוחד במאה ה־13, חיזקו את ההבדלים.
הטקסט הליטאי הקדום ביותר הידוע הוא תרגום מזמורים משנת 1545. ספרים הודפסו משנת 1547, אך אוריינות נרחבת הגיעה רק במאה ה־18. בתקופה שלאחר מרד ינואר (1863, 1864) הוטל איסור על שימוש בליטאית על ידי שלטון רוסיה. ספרים הוברחו לחוץ לארץ והאיסור בוטל ב‑1904.
ליטאית מדוברת בעיקר בליטא. דוברים נוספים חיים בקהילות אתניות בבלארוס, ליטביה, פולין, רוסיה ובמדינות מהגרים כמו ארצות הברית, קנדה, ברזיל וארגנטינה. בליטא כ־2.95 מיליון דוברים, שהם כ־80% מהאוכלוסייה (נתוני שנות ה־90). ברחבי העולם מדברים כ־4 מיליון בני אדם.
קיימים שני ניבים עיקריים: אאוקשטאיצ'יו (Aukštaičių), "ליטאית של הרמה", וז'מאיצ'יו (Žemaičių), "ליטאית של השפלה". הניב התקני מבוסס על אאוקשטאיצ'יו המערבית. ז'מאיצ'יו נחשב קרוב יותר ללטבית. רוב הדוברים מבינים זה את זה, וההבדלים הם בעיקר בהגייה.
הכתב מבוסס על האלפבית הלטיני עם סימנים דיאקריטיים (סימנים שמוסיפים לשם האות לשנות את הצליל). ישנם 12 אותיות תנועה גרפיות, אך בפועל כ־11 תנועות בהגייה. דוגמה לסימן דיאקריטי היא ה"אוגונק" (ogonek), זנבון קטן מתחת לאות, למשל ב־ę, שמסמן תנועה אחרת או ארוכה יותר. בחלק מהמקרים שתי אותיות מייצגות את אותו צליל, ולצליל מסוים אין אות יחודית.
בליטאית יש כ־20 עיצורים (צלילים שלא נחשבים תנועות), שמיוצגים על ידי אותיות והוראות דיאקריטיות.
הליטאית היא שפה עשירה בנטיות. משמעות המילה "נטייה" כאן היא שינוי צורת המילה לפי תפקידה במשפט. יש שבע יחסות שם (מקרים), צורות שמראות יחסים כמו נושא, מושא ורבים אחרים. לשמות עצם יש שני מגדרים דקדוקיים: זכר ונקבה. לשמות תואר, כינויים ומספרים יש שלושה סוגי מין דקדוקי (זכר, נקבה ונייטרלי). כל צורת נטייה חייבת להתאים במין ובמספר לשם העצם שהיא שייכת אליו. צורת הניטרלי משמשת גם לנושאים שאינם מוגדרים במין.
'''ליטאית''' היא שפה שמדברים בעיקר בליטא. מדברים אותה בערך ארבעה מיליון אנשים.
הליטאית ישנה מאוד. היא שמרה מילים וצלילים קדומים מהשפות העתיקות ביותר. הטקסט הישן ביותר בליטאית הוא מתרגום משנת 1545. בשנים מסוימות שלטון זר אסר על השימוש בשפה. בסוף המאה ה־19 הדפיסו ספרים בחוץ לארץ והביאו אותם בחשאי.
רוב הדוברים גרים בליטא. גם אנשים בלארצות אחרות מדברים ליטאית, כמו בארצות הברית, קנדה וברזיל.
יש שני ניבים גדולים: אאוקשטאיצ'יו (הרמה) וז'מאיצ'יו (השפלה). הדוברים מבינים זה את זה, אבל שומעים שהם מדברים אחרת.
הכתב מבוסס על האלפבית הלטיני. יש אותיות עם סימנים מיוחדים. אחד הסימנים נקרא "אוגונק". זהו זנבון קטן מתחת לאות.
בליטאית יש הרבה שיטות לשנות מילים לפי התפקיד שלהן במשפט. קוראים לזה נטיות. יש שבע יחסות (מקרים). לשמות יש שני מינים: זכר ונקבה. מילים אחרות משתנות לפי המין והמספר של השם.
