סכרין

סכרין (Saccharin) הוא הממתיק המלאכותי הראשון. ממתיק מלאכותי, חומר שנותן טעם מתוק בלי סוכר. התגלה בשנת 1879 על ידי קונסנטין פאלברג במעבדתו של אירה רמסן באוניברסיטת ג'ונס הופקינס.

הוא מתוק פי 300 מסוכרוז (סוכר שולחן). יחד עם זאת, יש לו טעם לוואי מתכתי ומר, במיוחד בריכוזים גבוהים. הטעם הזה הוזכר גם בספר 1984 של ג'ורג' אורוול. הטעם המר הוביל לפיתוח ממתיקים אחרים, כמו ציקלמט, שהוא מתוק פחות (פי 30, 50) אבל נטול טעם לוואי.

בשונה מאספרטם (ממתיק מלאכותי חדש יחסית), סכרין יציב לחום ולחומצה. הוא אינו מגיב בקלות עם רכיבי מזון ונשמר זמן רב. לכן מקובל לערבב ממתיקים: למשל, במשקאות דיאטטיים משתמשים לעתים בסכרין יחד עם אספרטם. האספרטם מסווה את הטעם המר, והסכרין שומר על המתיקות כשחיי המדף של האספרטם פגים.

בצורתו החומצית יש לסכרין מסיסות נמוכה במים, לכן משתמשים בו בעיקר כמלח, למשל מלח-נתרן. מלח-סידן משמש אנשים שרוצים לצמצם נתרן בתזונה. שני המלחים הללו נמסים היטב במים בטמפרטורת החדר.

מחקר על אנשים בריאים מאוגוסט 2022 מצא שסכרין שינה את היכולת של הגוף להתמודד עם סוכר. הוא שינה את הרכב חיידקי המעי, הקהילה של חיידקים במערכת העיכול, ואת פעילותם, ובכך השפיע על חילוף החומרים. החוקרים הציעו שהשינויים משתנים מאוד בין בני אדם, כי לכל אחד יש חיידקי מעי שונים. הם גם הדגישו שלא נכון להסיק מפעם אחת שסוכר עדיף על תחליפי סוכר, וכי הנזקים של צריכת סוכר מגובים במחקרים רבים.

מאז גילויו עמדו חששות לגבי סיכונים בריאותיים. בשנות ה־60 וה־70 נערכו מחקרים על קשר אפשרי בין סכרין לסרטן, וב-1977 דווח שמכרסמים שהורעבו בכמויות גדולות של סכרין פיתחו סרטן שלפוחית השתן. קנדה אף אסרה את השימוש בסכרין באותה שנה. בארה"ב המליץ ה-FDA בתחילה על איסור, אך ההתנגדות הציבורית הובילה לכך שבסוף הוסכם להמשיך להשתמש בסכרין עם מדבקת אזהרה.

מאז נערכו עשרות מחקרים ותוצאותיהם היו מעורבות. מבקרי הניסויים של שנות ה־70 ציינו שהמינונים שניתנו לחולדות היו גבוהים מאוד ושהניסויים סבלו מבעיות שיטתיות. ב־1991 הסיר ה־FDA את המלצתו הראשונית לאסור את השימוש בסכרין.

סכרין הוא ממתיק מלאכותי. ממתיק מלאכותי - נותן טעם מתוק בלי סוכר. גילו אותו ב־1879 במעבדה באוניברסיטה.

הוא מתוק מאוד, בערך פי 300 מסוכר (סוכר שולחן). אבל יש לו טעם לוואי מעט מתכתי. בגלל זה פיתחו גם ממתיקים אחרים, כמו ציקלמט, שהוא פחות מתוק וללא טעם לוואי.

סכרין עמיד בחום ובחומציות. לכן הוא נשמר זמן רב ומוסיפים אותו לפעמים במשקאות דיאטטיים יחד עם ממתיקים אחרים. משתמשים בו בעיקר כמלח, למשל מלח-נתרן. יש גם מלח-סידן לאנשים שמגבילים נתרן.

מחקר מ־2022 מצא שסכרין יכול לשנות את חיידקי המעיים. חיידקי המעיים - החיידקים שבבטן שלנו. השינוי הזה השפיע על הדרך שהגוף מעבד סוכר.

היו חששות שקשורות לסרטן מאז שנים עברו. ב־1977 היה מחקר שבדק כמות גדולה של סכרין בחולדות ומצא עלייה בסרטן שלפוחית השתן. קנדה אסרה אז את הסכרין. אחרי שנים של מחקרים משתנים, ב־1991 ה־FDA בארה"ב הסיר את ההמלצה לאסור אותו.