קבב

קבב (בטורקית: Kebap) פירושו בשר צלוי. המילה נפוצה באזורים כמו טורקיה ודרום הקווקז, ומשמעותה משתנה בין מדינות. בתלמוד מופיעה מילה ארמית דומה, קְבַבֲה, כ'הבשר הצלוי על גחלים'.

בקבב המזרחי המקובל, מקצצים בשר בקר או כבש וטוחנים אותו לתערובת. מוסיפים תבלינים ומעצבים קציצה ארוכה. הקציצה נצלת על שיפוד, מוט מתכתי או עץ שחודרים דרכו את הבשר, או על גריל. בישראל רוב הקבבים מוגשים בפיתה או לאפה עם חומוס וטחינה (ממרח שומשום) וסלטים.

באירופה משתמשים בעיקר בכבש או בקר, ולעתים עוף או חזיר. קבב אירופאי מוגש לעתים קרובות בפיתה עם סלט. בגרמניה, דונר קבב, סוג של שווארמה, מאוד פופולרי.

בארצות הברית קבב הוא בדרך כלל שיפודים עם קוביות בשר וירקות שנצלים על הגריל. הירקות הנפוצים הם פלפלים, בצל ועגבניות.

בהודו קבב הוא לרוב קציצה מטוגנת או נצלת, מתובלת בתבלינים מקומיים.

במדינות הקווקז מקפידים על ערבוב בשר בקר וכבש עם שומן. הקבב נצלה לרוב על רוטיסרי אנכי, סבוב אנכי שניצל בשר עליו.

קבב פירושו בשר צלוי. את המילה אפשר לשמוע בטורקיה ובאזורים סביב הקווקז.

זה קציצה מבשר טחון. שיפוד זה מוט שמחבר את הבשר. יש אותה בפיתה עם חומוס וטחינה. טחינה זו ממרח משומשום.

באירופה משתמשים בעיקר בכבש ובבקר. לפעמים מגישים בפיתה.

כאן קבב הוא שיפודים עם חתיכות בשר וירקות על הגריל.

בהודו זה קציצה מתובלת. לפעמים מטגנים או צולים אותה.

בקווקז מערבבים בשר עם שומן. צולים על רוטיסרי, מוט מסתובב גדול.